<h1>ספר משפטי שבועות לרב האי גאון — חלק א' שער ב'</h1>
<h2>דף פז:</h2>
השער הב'. מן המתחייב גזירה הנתבע אם יעיד עליו עד א' שהוא חייב כך וכך והנתבע אומר לא היו דברים מעולם חייב גזירה, לפי שאם היו שני עדים מעידים עליו כגון זה היו מוציאין הממון ואם עד א' מחייבו שבועה גזירה, דכתיב [דברים י"ט] לא יקום עד א' באיש וגו' לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה, דאמר מר [כתובות פ"ז ע"ב, שבועות מ' ע"א] כל מקום ששנים מחייבים אותו ממון אחד מחייבו שבועה, ועד א' יש מקום מחייבו שבועה זה שאמר. ויש מקום שהוא נאמן, בעגונה [יבמות קכ"ב ע"א] כגון שהעיד עד א' בלבד על מיתת בעלה נאמן ותנשא אשתו, ויש שאינו נאמן ואעפ"י שמודים בעלי הדין, כגון עד א' שמעיד בקידושי אשה כמו שאמר [קדושין ס"ה ע"ב] המקדש בעד א' אין חוששין לקידושיו ואפי' שניהם מודים. ויש שבעת שמכחישו מי שמעיד עליו אינו נאמן כגון עד א' שמעיד על אשה שזינתה והיא מכחישתו שאינה אסורה לבעלה, וכן אם יעיד על איש שנואף אינו בר דין מפי עד א' כמו שאמר(נ)ו [שם ס"ו ע"א] והילכתא אין דבר בערוה פחות משני עדים, וכן עד א' המעיד על אדם א' ומכחישו אינו נאמן עליו. ויש מקום שהוא נאמן ומחייבו קרבן אם אינו מכחישו מי שמעיד עליו, כגון אדם שאמר לחבירו אכלת חלב ושותק חייב קרבן כמה שאמר(נ)ו [קדושין ס"ה ע"ב, כריתות י"א ע"ב, ב"מ ג' ע"ב] אמר לו עד א' אכלת חלב והלה שותק חייב קרבן. וכן עד א' נאמן בטומאה אם שותק מי שמעיד עליו כמו שאמרו [כריתות י"ב ע"א] אמר לו עד א' נטמאו טהרותיך והלה שותק טהרותיו טמאות, וכן עד א' נאמן לחייבו גזירה כאשר ביארנו.
